חזרה על שיעור קודם
חלק אלוק שבנו ,המהות שלנו - המהות שלו היא בעצם, לא תלויה בדבר. כשרואים רע
מגולה – אדם עם חרדות, ילד עם התפרצויות זעם, בעל עם המון ביקורת – צריכים להבין
שהמהות שלנו פנימה היא טוב מוחלט. כל מה שמתגלה כרע הוא בעצם רק הרע מכסה.
כמו קליפה שמחכה לטוב האמיתי.
אנחנו נבהלים בד"כ מהתבטאות הרע הזה.
התינוק ברחם אימו היה בשלמות, קיבל שם את ההזנה מאימא שלו, קיבל שם את כל
התורה. וגם הוא קיבל שם מי הוא באמת. כל הדברים האלה משכיחים לו : המלאך סותר על
פיו ומשכיחו. ואז הוא עובר חוויה של ניתוק. תינוק – אותיות ניתוק. וגם אותיות תיקון. תינוק
עובר ניתוק בשביל להיכנס למהלך תיקון.
יש כאן תוכנית אלוקית לחבר אותנו בחזרה לשורש אבל מתוך בחירה. מה שנקרא " לפום
צערא אגרא " – אנחנו מקבלי על זה שכר על המסלול הזה שהנשמה עוברת בתוך העולם,
על הבחירות שלה.
" וירא כי טוב" : דרך האמירה השם - השם הרי ברא את העולם במאמרות – זה אומר
שהוא נותן אמון בבריאה שלו עצמו. אמון בנו, בנבראים.
אמון בחווה – השם ברא אותה מן הצלע ואמר :יהי צנועה – הוא הטביע בה את המהות שלה
מתוך אמונה שהנבראים יקיימו את המהלך האלוקי.
השם בנה עולמות והחריבם כי הם היו בעצם עולמות של קלקול – אלה היו עולמות שצריכים
לפשוט את הצורה עד שיגיעו למהות האמיתית. עזה בעצם היו עולמות של קליפה.
תוהו ובוהו – אמון במהות
רמב"ן : השם ברא את העולם בתוהו ובוהו – חתיכות -חתיכות שהיו שבמצב של תוהו,
בלבול - ערבוביה. עצם זה שהשם האמין בבריאה גרם לתוהו – לערבוביה – להגיע לבוהו :
בו הוא - לגלות שהוא בו נמצא ממש .האלוקות נמצאת בכל דבר ודבר ויש בכל דבר
תכלית.)גם לעכביש, גם לנמלה(. אז בוודאי ובוודאי לאדם יש תכלית – השם טבע בו את
החלק אלוק ממעל.
אם אנחנו נתייחס אל עצמינו באמון מלא בטוב המוחלט , אנחנו גם נהג בהתאם , ניפול
פחות לרע מגולה. כי יהיה לנו זהות חדשה – זהות אמיתית פנימית במהות.
רבי אליזער בן דורדיה עשה תשובה – לרגע האחד האמין במהות למרות כל חטאיו – אם
כך ? אז גם לי יש את זה ? – וזכה לעולם הבא.)אחרי שנפטר(
התינוק נברא כמו פאזל של חתיכות-חתיכות שלא מחוברות עדיין ורק בין המרווחים, בין
החתיכות של הפאזל, האמון שהאימא נוטעת בתינוק שלה, אומרת : אתה שלי ! יצא ממך
משהו טוב! – רואה בו את הטוב - נוטעת האמון ומגדלת אותו, בו היא ממלאת את המרווח
בין החתיכות בעין מלט רוחני שמחבר אותם ונותן לפאזל הזה יציבות. נותן לילד יציבות – אני
עצמי , אני טוב, אני טוב מוחלט – הוא מתחיל להתחבר למהות שלו וניתק ממנה. בעצם על-
ידי האמון שהאימא משרישה בילד , היא בעצם מאפשרת לו לצאת מן הכוח אל הפועל בכל
הכוחות שטמונים בו.
אז מה קורה אם לילד אין את זה ? אז אימא שלו לא בסדר ? לא נכון. ההורה משקיע את כל
מה שמסוגל לפי היכולת שלו. אבל זה מתוכנן מראש על-ידי בורא העולם שהאימא לא תעבור
את מסך הילד. אז הילד יקבל אמון במקום אחר. מלמד בתלמוד תורה, מורה, גננת, מישהו
שהוא פגש בבית כנסת שיגיד : אתה לא יודע מי אתה, אני ממש מרגיש שאתה משהו מיוחד
– והוא נתן לו מילה – המלט שהיה חסר במרווחים לעזור לו לחבר את הפאזל הפנימי . זה
נבנה – זה יכול להיות שרשרת של אנשים – הכול לפי התכנון של בורא העולם.
כותב לנו האגר"א: בכל יהודים טמונים 70 כוחות בנפש וה-7 -כוחות האלו צריכים לצאת מן
הכוח אל הפועל. זה עדיין נסתר, זה עדיין בתוהו, זה עדיין במצב של ערבוביה , אבל אם
האם משקיעה בתוך הילד שלה אמון ואמונה אז זה חודר בתוכו.
חתיכות-חתיכות – פאזל לא מחובר של הרבה מאוד חלקים – נשמות גבוהות, אבל הביטוי
שלהם בעולם הזה הוא גס. אין חיבור נכון של פאזל )לא היה מספיק אהבה של האם לילד –
לא היה אמון של האם בילד ושל הילד במהותו( – אין מלט בין החלקים. בין החתיכות
חללים – יצר הרע מתלבש שם .ואז יש לו חוסר אמון בעצמו.
לייצב את הפאזל הזה – שיהיה משטח. ושיהיה מישהו שיראה שהפאזל הזה מדהים. כוח
האמון שמאפשר לצאת לאדם מזה.
דוד המלך שאל : למה בראת עכביש ? כשדוד המלך הסתתר משאול במערה, אז בא עכביש
ותווה פה את כל הכורים. ואז דוד המלך הבין שלכל דבר יש תכלית.
מה קורה כשלא מקבלים את האמון הזה
1 .חוסר ביטחון עצמי – הלב של ילד חתיכות-חתיכות, אין שם חיבור . בין החתיכות, בין
המרווחים הוא חווה יצר הרע – הוא מזוהה עם כל מיני רצונות – הוא עוד לא מחובר
לחלק אלוק שממעל, אז הוא מרגיש קינאה, כועס, פוחד. הוא חווה את העולם כעולם
התלאות. בגן מישהו מציק לו, הוא חוזר הביתה ואימא שלו בדיוק עסוקה, אז הוא
נשאר בתחושה שאין לו אף אחד בעולם להישען עליו. אין לו מישהו לשים את הראש
עליו, אין לו מישהו לספר מה עבר עליו בגן.
ולפעמים זה לא באשמת המבוגר . אנחנו לקראת סוף הגלות והשם עושה הרבה
לחץ. פעם, אצל אימהות שלנו ,היה איזה רוגע במציאות. היום אין לאימא שנייה. ולא
רק לאימא – גם לבחורות רווקות: הם כל היום עסוקות : יש להם את זה ואת זה, ואת
זה, ואת הלימודים. אז איפה יהיה להם פניות להכיל מישהו אחר - הילד הזה,
הבעל, האישה ? האישה שעברה יום שלם ולא היה לה קל, והלכה לעבודה ומי שהיא
אמרה לה ופגעה בה. היא רוצה לספר לבעלה והוא ממש לא פנוי – הוא בטלפון ..ואז
היא פגועה - הוא לא יכול להכיל אותה. שלא יכולה להישען עליו. אז מתחיל מקום
של מירמור. שאין לי את עצמי , שהוא יכול להיות עצמי , וזה מוביל לחוסר ביטחון
עצמי : האדם מבין שהוא בעולם של תהיה: הוא מטיל ספקות גם בעצמו וגם
בסובבים : האם הם בכלל טובים, מכילים, האם ניתן לסמוך עליהם ? הוא כולו מלא
ספקות .
ואז הוא בורח – כל הכוחות בנפש לו ננעלים פנימה – הם לא יצאו החוצה. הוא כולו
בחששות וזה מביא לחוסר ביטחון עצמי.
ילד חווה את עצמו כהפקר – הפקירו אותו, לא שמרו עליו, לא חמלו עליו, חדרו אליו
– לא כיבדו את מינימום הערך שלו. לפעמים זה קשור שהאנשים/הילדים עברו אבל
לפעמים זה קשור לתפיסת חיים. הנסיבות, מה שהאדם עובר בחיים, קשור בעצם
לתפיסת חיים. תפיסת החיים הולידה מציאות שהוא מרגיש מופקר. עכשיו ילד
כזה הולך בעולם כמו עלה נידף – הוא פוחד מילדים אחרים, המלמד יגיד משפט –
הוא יפרש אותו נגדו, אימא שלו תגיד: רגע, אני עסוקה עכשיו – הוא לא יכיל את זה
– מבחינתו היא כאילו אמרה לו :"פו, תעוף לי מהעיניים". הפירוש של כל דבר שקורה
הוא על-פי תפיסת החיים: מישהו ירים את היד – הוא יפרש "הוא הולך להרביץ לי".
ולפעמים ההורים לא יבינו: ליוסי ולמלכי אימא התנהגה אלף-בית והיא לא מכירה את
ההתנהגות הזו של נפתלי – היא לא מבינה למה הוא חווה את עצמו כך, וגם היא לא
נכנסה לעולם לחוויה שלו.
ויש מצב שהאדם לא יכול לעשות תרגיל אמון לאחר כי הוא עצמו מרוסק – חתיכות-
חתיכות – לא יוכל להכיל את האחר.
2 .בלבול הדעת
זה מצב מאוד קשה של תוהו ובוהו. עם סוף הגלות זה מצב שמאוד נפוץ בדורנו.
בלבול הדעת : "בעלי הוא הפכפך – כל דבר הוא אומר נעשה כך, ואחר-כך אומר :
לא, נעשה כך, יום אחד אומר: נמכור את הבית, יום אחר אומר : נשכיר את הבית.
הפכפכות הזו בעצם מעידה שהוא נמצא במצב של בלבול דעת.
לרובינו יש בלבול דעת קטן : רגע, מה רציתי לעשות ? אבל יש בלבול דעת מהותי -
הוא כולו חתיכות-חתיכות – הוא לא מוצא את הידיים והרגליים , כולו בספק. הוא
בתוך הערבוביה. מה שמנהל אותו זה יצר הרע. אין לו יישוב דעת, וודאי שאין לו
דעת תורה. הוא חייב מישהו שייתן לו יד ויעזור לו בזה. הוא חייב מישהו שירגיע אותו
כי בלבול דעת יוצר בהלה פנימית.
האדם מזהה שמשהו לא יציב אצלו. אם נגיד לו : אתה לא יציב, אתה בבלבול דעת –
הרגנו אותו. או שנגיד למישהו : אין לך ביטחון עצמי, אתה בתוהו ובוהו – עוד יותר
נכניס אותו לשם.
"אני יודעת מי את באמת. זה בסדר המצב שלך עכשיו – יש את זה לכל אחד. זה רע
שתכף יוצא. אבל הרע הזה מעיד על פנים עמוק-עמוק פי כמה, על מהות ענקית שיש
בך. בלבול דעת מעיד על יציבות פנימית, על בהירות, על דעת תורה עמוקה".
כשהאדם שומע שמישהו מאמין שזה מה שהוא )כמובן לא במצב של היסטריה – שם
צריך קודם כל להרגיע אותו(...אם אני לא מאמינה באמת, אסור להגיד את זה לאדם
השני – כדי להגיע למצב של אמון אמיתי.
אז הבלבול דעת זה תופעה שהיסוד של הלב לא נבנה.
3 .חוסר יכולת ביטוי עצמי
כמו שאמרנו בתוהו ובוהו – אין לאדם את עצמו. האדם לא מחובר לעצמו, לא חווה
את עצמו. הוא רוצה להגיד משהו אבל הוא מת מפחד כי הוא לא מאמין שמי שישמע
אותו יכיל אותו באמת.
אנשים מפחדים לפעמים להגיד אילו מחשבות חלפו להם בראש כי האדם שישמע
את זה ייבהל מזה מאוד ואז הוא לא יכיל אותו. החוויה הזו של חוסר הכלה היא
שבירת אמון. זה אחד הדברים שמחזירים את האדם לתוהו ובוהו – חוויה מאוד
קשה. אדם שסובל מחוסר ביטוי עצמי, הכוחות הפנימיים שלו רדומים, הם כלואים
בפנים.
יכול להיות שיש לו כישרונות, יופי פנימי – הוא לא מצליח להוציא את הדברים האלה.
אבל בכוח האמון הוא יצליח.
4 .קושי בנתינה
כאשר הנפש בנויה ומחוברת אז הביטוי האמיתי שלה זה השפעה, נתינה. אדם שלא
מסוגל לתת , הוא פשוט עסוק בלחבר את החתיכות. הוא חתיכות-חתיכות. הוא צועק
: הצילו, החתיכה הזו ברחה לי. הוא בתוהו ובוהו . הוא לא מסוגל במקום הזה להיות
בשביל השני.
רואים את זה בזוגיות. בתקופה הראשונה, האדם מחזיק את עצמו, מארגן את עצמו
בשביל להיות בסדר. כשמתחילים להתרגל אחד לשני אז כל אחד רוצה להרגיש הוא
– לפחות בזוגיות הוא הוא. ואם אחד מבני הזוג מתחיל לאסוף את החתיכות שלו ,
הוא לא במצב שהוא יכול לתת.
אישה שעסוקה ב- לאסוף את החתיכות שלה – היא רוצה להשיג את החיבור שלה
דרך זה שבעלה יראה כמה היא עושה. ואם הוא לא מתלהב, אז היא מתחילה שוב
לחפש את עצמה – איפה אני ? חוזרת לחתיכות שלה. ומחשבות רעות ותהיות :אולי
זה לא הזיווג שלי ?
5 .חיפוש סיפוקים בחוץ
כשהאדם לא מקבל את האמון, הוא מתחיל להתמלא בכעסים. החתיכות שלו הן כמו
חתיכות שחורות כאלה שממלאות לו את כל הלב. הוא מרגיש בדיוק כמו בסיפור
הבריאה :" בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך
על-פני התהום". הוא חש את התהום הזה, את החושך הזה, בתוך תהום, בתוך
ריקנות. הוא חווה פחד מאוד גדול. הוא כאילו צועק מבפנים : אין לי את עצמי, אני
חייב את עצמי ! הוא חווה המון-המון כאב. כמו תהום פעורה מתחת לרגלים שלו –
כל האדמה כמו זזה. הוא חווה חרדה עצומה.
ובעצם הוא מרגיש שאין לו ברירה – בשביל להרגיע, להשקיט את עצמו הוא חייב
לברוח מעצמו, מהמצוקה הזו שכל-כך כואבת. הוא מחפש דברים מבחוץ – כמו
לחטוף ולמלא את החורים האלה בלב. יש אנשים שממלאים אותם באוכל.
תלות בחיבור:
זה יכול להיות תלות באינטרנט, תלות בבן-אדם: חיפוש אחר החיבור כי הוא לא
קיבל את החיבור הזה. לאלה שמתמכרים יש צורך עצום בחיבור. בשביל לא להרגיש
את הבדידות הזו.
אדם שלא קיבל את החיבור הנכון, נכנס למערכת של תלות – מערכות לא בריאות
בין חבירות ,למשל: לא התקשרת אלי שתי דקות, אני לא יכולה בלעדייך ! המערכת
הזאת של תלות יכולה להביא את האדם ממש לריסוק כי בד"כ זה לא מחזיק.
הריסוק הזה קשה אבל ההישענות על מישהו לא מאפשר לאדם לגעת באמת במהות
הפנימית שלו אלא הוא כולו תולה את עצמו חבר/ה או במישהו אחר שהוא תלוי בו.
יש את זה הרבה בין בחורות, וגם בין בחורים.
6 .דיכאון
דיכאון נגרם כאשר אדם חווה שאין לו את עצמו. אין לא חיבור לעצמו וגם אף אחד
אחר לא מבין אותו. הוא חווה את תחושת בדידות והכאב עצומים.
דיכאון יכול להיות ממצב של טראומה, של משבר גדול שהאדם עבר. אבל גם
במקומות של פרידה, של טראומה שהאדם עובר , צריך להיות שם מהלך נכון של לא
לאבד את המהות שלך: לרגע נהיה תוהו וזה בסדר, אבל אנחנו צריכים לחזור ל-בוהו
, לזכור מה המהות שלי. זה המקום של "או חברותא או מתותא" – החברות והעזרה
ההדדית מאוד נצרכת במצבים אלה.
7 .חרדות
כמה שהאדם לא אחוז בחרדה צריך להגיד לו: אתה בן-אדם בריא. החרדה זה הרע
שמשתחרר. המהות שלך לא נפגמת לעולם, היא שלמה.
8 .התמכרויות
האדם מוגדר כמכור וזו טעות. אם אני מכור , אין לי יכולת לצאת מן המצב הזה. יש
אומנם מקומות שהוא נשלט. אבל " קרוב השם לכל קראיו לכל אשר יקראוהו
באמת". אם אדם הוא בתלות, הוא מכור – לחבר אותו למהות שלו. ואז זה כבר
מציל אותו – תבין מי אתה באמת – אתה מכור בגלל הכאב שלך.
1 .בשלב ראשון בוא נכיל את הכאב שלך. ובשלב הבא
2 .בשלב הבא נבין מי אתה באמת
האמון הזה באדם והאמון הזה שהוא מאמין בעצמו , יכול להוציא אותו משאול
תחתיה.
9 .קושי בבחירה
כשהאדם בתוהו ובוהו, נקודת הבחירה שלו יורדת. נקודת בחירה של קניבל : לאכול
את האדם בסטייק ובצורה אחרת. ככל שאדם נמצא במצב נפשי-רגשי-אמוני נמוך,
כך נקודת הבחירה שלו יורדת. הוא חווה את עצמו חתיכות-חתיכות: כולו בפיזור
נפש, כולו בפיזור דעת. והוא לא מוצא את עצמו. ואז הוא מגיב מדפוסים שנעולים
אצלו במערכת: כמו לוחצים לו על הכפתור והוא עונה – טייס אוטומט. יש אנשים
שכשילחצו להם על הכפתור הם ייסגרו – ייכנסו לקונכייה. ויש שהפוך – שישפריצו
הכול החוצה. תלוי ביסוד של האדם.
דוגמא לנקודת בחירה נמוכה : בחור בן 16 שקשה לו לקום מהמיטה בבוקר – נקודת
הבחירה שלו : לקום או לא לקום. הוא חווה כזה כאב ! אימא צריכה להתחבר לכאב
שלו – הוא מרגיש מדוכא, מרגיש אפס. אין לו מה שמניע אותו לקום.
כשהוא כבר קם , מבואס כולו – אני לא מאמין, כבר 12( הוא לא אומר את זה, כולו
בפנים(. האימא שלו אומרת לו :חיימקה, להכין לך קפה ועוגה ? הוא מסתכל עליה
ולא מאמין – זו אימא שלי ? לא התפללתי אפילו. ואז היא יכולה להגיד לו: חיימקה
שלי, אני יודעת מי אתה באמת: קמת ב-12 ,קמת ב-6, בשבילך זה המון בכלל
שקמת – איזה כוחות נפש יש לך ! עכשיו אתה מרגיש קצת ירוד, גם לאימא יש
לפעמים זמנים כאלה. תדע לך, אני יודעת מי אתה באמת. )כמובן, צריך לבדוק
שהוא נסער כשהוא קם מתוך שינה – הכול צריך להיות ברגישות מאוד גבוהה(.
הצורך בהכלה
הבן זוג איחר. הוא יודע ששגה. לא נעים לו מעצמו. אז לא לכעוס עליו : למה איחרת ? אלא
"זה לא היה לי קל האיחור שלך, אבל אני מבינה שיש לך סיבה". אני גם נותנת לו מקום
שהוא יכול להסביר את עצמו וגם מה שאני חוויתי. אבל לא מתוך כעס אלא מתוך "בפעם
הבאה אני יודעת שאתה תשתדל יותר". אז זה נותן ל צד השני – הוא בעצמו יודע שהוא שגה.
היה לי יום ממש עמוס והגבתי בעצבים על אחד הילדים. והבעל מסתכל עלי . עכשיו אני
מרגישה לבד. אני לא בפוקוס, אני במצב של תוהו. אם אני מגיבה כך – באתי לחבר את
החתיכות של עצמי ויצאתי מהמקום ששם אני משפיעה. אז זה בסדר. כי יש פה לימוד. ויש
גם מצב :אני במצב כזה, אני אלך לנוח קצת. ואני אחזור עם יותר יישוב דעת. )צריכה לעכל
משהו שנחת אלי ולכן לא בישוב דעת(. לכן צריכה להכיל את עצמי. אם אני מכילה את עצמי,
זה יקל עלי להכיל את גווני השני. אם אני לא מכילה את עצמי, אהיה ביקורתית כלפי האחר.
מעגלי השפעה
לפעמים אנחנו רצים בחוץ – זה נותן לנו את הכוחות, מחבר לנו את החתיכות. אבל מה עם
בעלי ומה עם ילדיי ? ומה עם אימא שלי שהבטחתי לבקר אותה . ומה עם גיסתי שילדה
שלשום. לפי בעל-סולם ההשפעה זה ממעגל פנימי למעגל חיצוני.
לפעמים בחורה או אישה, מחפשת להשלים את עצמה: שיראו אותה. או בעבודה או שהיא
מאוד עסוקה בחוץ – רוצה למלא את החיסרון שלה בחוץ , אז היא בווטס-אפים, היא
מארגנת ... אבל היא בעצם לא יכולה למלא לקרובים שלה את החסרונות שלהם. כי כל-כך
עסוקה ב-להשלים את עצמה , היא במצב של הישרדות – במצב של לחבר את החתיכות
שלה.
אדם שעסוק בעצמו חווה כאב פנימי
אדם שכל הזמן עסוק בעצמו, בפנים חווה כאב נוראי. כמו חור בלב. יש לו חורים, מרווחים בין
החתיכות. ואת הכאב הזה, את החור הזה, הוא מנסה למלא בכל מיני דברים. זה דברים לא
פשוטים אבל זה יעזור לנו :
3 .לדון את השני לכף זכות
4 .להיכנס לכאב הפנימי שלנו
5 .להיכנס לכאב הפנימי של השני
"נפשו קשורה בנפשו" – החיבור האמיתי מתקן
בעל-טורים: התינוק נולד כשאיוולת קשורה בלב שלו :" לפתח חטאת רובץ". היצר הרע
בעצם נמצא בפתחים האלה של תוהו ובוהו. הוא כמו קשור ללב הנער .שואל בעל-טורים :
מה יש אחר איוולת הנער , מה יש אחר יצר הרע הזה? אם הוא יקבל קשר, חיבור – נפשו
קשורה בנפשו – שאצא ממה שאני מרגישה ואחווה את מה הוא מרגיש. לחוות בלי ביקורת.
להיכנס מאה אחוז לכאב שלו. זה מענה שיכול להוציא כל אדם מהתוהו ובוהו שלו. הוא יקבל
את החיבור שהתינוק/הילד מקבל: מישהו איתי, הוא מכיל אותי גם כשאני מופרע, גם כשאני
משוגע, מטורלל. גם כשאני חרד, גם כשאני מפלצת. הוא נבהל מהמפלצת הזאת, הוא מכיל
אותי – וואו ! זה מאפשר למפלצת לצאת. כי זה לא המהות שלך. זה מרגיע. זה מאפשר
לאדם להשקיט, להירגע. הקשר הזה מתקן את האיוולת ,נותן אמון במהות.
ביקורת עצמית
הייתי כבר במקום אחר בהתקדמות הרוחנית שלי – שמונה מדרגות מעל. איך נפלתי למקום
כזה ? ואז יש הרבה ביקורת עצמית. ובעצם זה מכניסים את עצמינו שוב למקום של תוהו
ובוהו – אני מאבדת אמון במהות שלי. וזאת במקום : מה היה פה ? הגעת לתוך לחץ ?
בסדר. את לא מלאכית כנפיים. וללמוד מזה.
אמונה בעצמי
" עוז ותעצומות": השם נותן לנו את כל הכוחות ותעצומת נפש להוציא את הכוחות האלוקיים
מן הכוח אל הפועל – בזה האדם חייב להאמין. איך אני אעשה את זה ? אל תדאג – השם
ינחה אותך. השם מנחה אותנו כל הזמן, אנחנו רק לא רואים את זה. כמה שנראה את השם
- " שיוויתי השם לנגדי תמיד " – בכל מעשה יהיה לנו הרבה יותר קל.
גם כשאדם עשה משהו לא נכון. הוא יגיד: השם, אני יודע שזה אתה, ואני מבקש על זה
סליחה ואני ממשיך הלאה. הוא לא כל היום ב-" אשמנו, בגדנו, חטאנו...". זה לא מקום
מקדם. מקום שמחבר – החיבור לטוב המוחלט. החיבור לטוב ומוחלט משיל את כל הקליפות
מעליהם
Comments