top of page

המהות - מפגש 2 - הרב אשר אליהו גרליץ

עודכן: 23 בנוב׳ 2022


ברגע שהאדם לא מחובר אל המהות שלו, נוצרים לו הרבה תופעות לוואי: זה הרגשות ורגשות מחוץ למהות ששם נכנסים כל הדאגות והפחדים.

אנחנו כל הזמן מתקרבים אל המהות – גם כשאנחנו מרגישים את ההיפך – כך השם תכנן את המערכת.

אצל השם אין פעולה שהוא מעניש כדי להעניש, מרחיק כדי להרחיק. גם כשיש הרחקה של האדם מהמהות של עצמו, זה כדי שיצור השתוקקות לחזור למהות שלו. ולראות שמשהו בהתנהלות שלי לא בסדר. משהו בהתקשרות שלי הפנימית שלי שהיא לא נכונה. אני שבוי ביד מצרים לחלוטין.

במצרים יש מכות , ז"א מי שחווה את המצרים שלו, הוא חווה מכה. כי הוא לא בעל אמונה, כי הוא בעל דעה. כי הדעת נפלה לתוך מצרים. ומי שגואל את הדעת זה משה שהוא הדעת. משה נמשה מהמים והתפקיד שלו זה למשות אותנו מהקליפות של מצרים.

מצרים זה בדיוק המקום שבו אנחנו מתרחקים מהמהות שלנו. לא תופסים את המציאות מבחינת המהות הפנימית שלה – בשביל זה צריך כוח האמונה ולא כוח הידיעה. אמונה זה הכלי. הוא מלביש לאור המהות ואור השם יכול להאיר רק בכוח האמונה ובצורת הרצון הנכונה. ולכן השם שהוא המהות של כל המציאות הזו, בחר בכלי הזה.

רוב העולם משתמש בכלי אחר, בכלי שהשם לא שוכן, ואז האדם התרחק ממהותו. ואז יש הרבה מקום להיכנס לכוחות אחרים בתוך החלל הפנוי מהמהות. מטרת הכוחות האלה זה להגיד לאדם: התרחקת ממהותך , תחזור אל המהות.

זה ייקח לך לא יום ולא יומיים, אבל לפחות תחזור הביתה , למקום שיש שם שקט ושלווה, שמחה, פשטות.

יש אצלנו שני כוחות – הכוח הטוב והכוח הרע – הכוח שנגדנו. ברגע שאנחנו מתרחקים מהמהות, אז הכוח שנגדנו הוא יוצא מהכוח אל הפועל.

מה שלמדנו צריך להוריד למעשה ואז זה יורד לתוך הלב ואחרי כמה פעמים זה נקבע בלב. אם אנחנו רק בהגיגי רוחניות – זה המלחמה שלנו עכשיו, אנחנו נמצאים בתוך מלחמה גוג ומגוג: איזה הגיג ישלוט ? האם הגיג של עם ישראל שאומר "אין עוד מלבדו , הכול מאת השם, הכול לטובה" או הגיג שיש כוחות אחרים . רואים איך האנשים שבויים בתוך קונצפציות רחוקות כל-כך מהמהות.

להיות את המהות זה לעשות נחת רוח להשם. אנחנו צריכים לשאוף אל המהות והתוצאות הן לא עלינו.

אם עולה בי כעס – זה כי התרחקתי מהמקום של המהות אל מקום החלל הפנוי – כל המידות הלא טובות.

"אין עוד מלבדו" – צריך לראות את השם בכל דבר עלי אדמות. גם אם בא מישהו עם מידת הדין - להבין שדין השם פועל עלי כרגע שהוא שליח למידת הדין. שאם דבר לא ירפא אותנו – רק הוא.

תיקון

ברגע שהאדם מתקן האור האלוקי מעיר בנשמה.


כולנו נשמה אחת

יש לנו אחריות אחד כלפי השני במאה אחוז. כל אחד צריך לדאוג לרעהו - לנשמת רעהו, לרוח של רעהו, לנפש של רעהו, לגוף של רעהו – כי זה מה שמחבר אותו בחזרה למהות שלו. כשהוא מתעלה הוא מעלה כל השאר כי כולנו קשורים, כולנו יחידה אחת. ברגע שאנחנו עושים פעולה קטנה בתיקון שלנו, אנחנו מעלים וגורמים לתיקון לכולם.

כי אנחנו נשמה אחת. כל אחד מאיתנו נמצא בכל אחד מאיתנו - חלקים משלנו נמצאים בכל עמך בית ישראל. כשאנחנו מתקנים חלק בתוך המציאות שלנו ומחברים אותו אל המהות בחזרה, זה גורם לכולם – לחלק שלי שנמצא אצל כולם – גורם לו להתרומם . ואז אנחנו מרוממים את כולם. אז פתאום מתעורר אצל מישהו שם הרהורי תשובה - זה כי מישהו פה עשה איזו מצווה: הוא קירב את עצמו אל המהות.

ייאוש מהרצון:

יש רצונות שגדלו אצלינו וגדלו אצלינו. עד שהחלטנו ש:

  1. אין לנו כוח וסבלנות יותר כדי לרדוף אחר המילוי של הרצון הזה.

  2. אין לנו יכולת לעמוד בייסורים כדי למלא את החיסרון הזה

  3. אנחנו לא מאמינים שיש לנו את היכולת למלא את החיסרון הזה

שלושה הדברים האלה שהם מתלבשים על הרצון – יוצרים ייאוש מהרצון. ואז אנחנו מניחים לרצון הזה לגווע ולמות. אין לנו כוח. אנחנו לא מרגישים שאנחנו יכולים. הרצון הזה לאט-לאט ילך וימות כי אנחנו לא נתייחס אליו. זה לא נכון.

תיקון הרצון

אין רצונות שצריכים לגווע. כל הרצונות צריכים לבוא לידי תיקון. אסור להשמיד שום חלק בנפש. כל הרצונות צריכים לצאת מן הכוח אל הפועל . אבל רק בצורה נכונה.

אדם רוצה לצייר ויש לו טבע בנפש ומסוגלות להיות צייר – צריך להוציא מן הכוח אל הפועל. ולהשתמש בזה בצורה נכונה.

לפעמים המילוי לא אמיתי : האדם רוצה מציאת חן ובשביל למצוא חן בעיני הציבור הוא הופך להיות שחקן, גיבור בצבא – הולך ליחידה נבחרת. מה שהוא מחפש זה מציאת חן – זה דוחף אותו ודוחף אותו ודוחף אותו. ונראה לו שהוא במקם נכון - שזה היעוד שלו - אבל בתוך הקליפה של מציאת חן.

מותרות גשמיים:

ילד בגיל שבעה חודשים מחפש רק את ההכרח הקיומי שלו – הכרח.

לנשמה מאוד קשה – היא לא רוצה לעזוב את השם לכן היא בוכה לפני שהיא יוצאת לאוויר העולם: מחוויה של כל טוב ועונג אלוקי להגיע למציאות גשמית , לכזאת התחשכות. מצד שני היא יודעת לחלוטין המסע הזה פה מקרב אותה הרבה יותר אל השם. לא משנה מה עברנו. כל מה שעברנו תכליתי להתקרבות אל השם. ברגע שאנחנו יוצאים מן הגוף, כל מה שעברנו פה מתגלה לנו כדבר לתועלת גדולה. ואנחנו שמחים על כל מה שעברנו. גם אם עברנו דברים פיזיולוגיים כואבים וקשים. הנשמה מכירה את תועלת הייסורים וכמה זה מזכך אותנו ומקרב אותנו אל השם.

בין ההכרח למותרות הגשמיים מצטרף כוח נוסף : מי שיש לו מונה רוצה מאתיים. זה מתחיל בגיל שבעה-שמונה חודשים.

מי שיש לו רצון לקבל גדול מאוד הופך לעשיר. יש לו מותרות גשמיים , הוא רוצה אותם בכל תוקף וזה הרצון העיקרי שלו. שום דבר לא יעצור אותו והוא מוכן לעבור את כל הייסורים עד שהוא יקבל את המילוי של הרצון. הוא חייב לעבור מסכת של יגיעה – יגיעה שנקראת ייסורים – בשביל להגיע לעשירות. הוא הגיע לשני מיליון, מיד רוצה ארבעה מיליון (יש לו מונה רוצה מאתיים). יוצא שאלה הם עניים הכי גדולים – אם לא מסתפקים במה שיש ואז החיסרון גדל פי שתיים. העניות שלהם - שני מיליון - גדולה משלנו כי לנו יש רק עניות של 6,000 שקל, 30,000 שקל, למשל. לכן הם סובלים אף על פי שיש להם כל תפנוקי העולם. נפשם חסרה הרבה יותר. הם לא נהנים יותר משאר הבריות , נהפוך הוא הם יותר סובלים – "מרבה נכסים מרבה דאגה". הם צריכים לדאוג לעובדים ולשאר הדברים והדאגה מכרסמת בלב . נכון, הוא יכול עכשיו בכל רגע להחליט שהוא יוצא לנופש לשבוע , אבל פשוטי העם עושים את זה הרבה יותר . אין הבדל בזה היום. ו בכלל אין הבדל במותרות הגשמיים בין אדם פשוט לעשיר. יש את הנוחות לכל אדם היום במציאות שלנו במדינת ישראל.

בן-אדם עשיר יכול לעשות המון מצוות – לעזור להמון אנשים. בעיה שהם מעדיפים שזה יישאר אצלם בכיס – ביטוח: אם יש לו מספיק כסף אז הוא לא ימות אף פעם מרעב.

מותרות אנושיים

האנושי מחפש קשר בבני אנוש : בממשלה, בכבוד, במציאת חן.

ממשלה:

ממשלה זה רצון לשלוט. ויש בזה גם הכרח. שליטה על הפתחים שלנו – המקום היחידי שיש לנו שליטה בגוף האדם: אני יכול לסתום, את הפה, לעצום את העיניים.

יש טבע בנפש האדם לשלוט על אחרים. יש כאלה שהטבע שלהם להיות נכנעים יותר, אז הם כביכול לא מחפשים ממשלה. זה לא נכון, כי אם הם ישבו על כס הממשלה הם ייהנו מזה מאוד, אפילו יותר מאחרים.

השם טבע בנו את הצורך בשליטה כי זה קיים גם בו. אבל כשזה בא ומתלבש בכלי שלנו והכלי מתהפך אז זה נהפך להיות ל-"אני רב ולשליט". ואז אנחנו רוצים שכולם ישמשו אותנו : הילדים, בני הזוג, שכנים.

אנחנו צריכים ללמוד את הצורך שלנו בממשלה ולדעת שהרבה אנחנו מגיבים מתוך החלל הפנוי כי נוצר לנו פער בין רצוי למצוי בתוך הממשלה.

אדם שרוכב על סוס, זה נותן לו סיפוק גדול כי הוא מפעיל את כוח השליטה שלו על חיה שהרבה יותר גדולה ממנו. משתמשים בזה לצורך רפואי היום – כל מיני חיות כאלה או אחרות – כדי ליצור אצל האדם את הביטחון העצמי שלו. ולא מבינים שצריכים לקשור אותו אל המהות שלו איפה שהביטחון העצמי באמת נמצא. כל זה יוצר גאות יותר גדולה במציאות שלו וזה לא מועיל לו. בשלב הראשון זה ייתן לו אולי קצת ביטחון עצמי אבל אחרי זה זה יגרום לו לגאווה. ואת זה אנחנו לא רוצים.

ממשלה זה מילוי הצורך הטבעי שלנו רק צריך ליישר אותו.

כבוד:

האדם מחפש חשיבות. האדם נותן שיעורים , למשל, בשביל לקבל חשיבות לעצמו : היה לי שיעור מוצלח.

מציאת חן:

זה הרצון לקבל הכי חזק היום – הציפייה למציאת החן מהחברה.

ההכרח של הרצון הזה :

- מציאת חן של ילד בעיני ההורה

- מציאת חן של בני זוג אחד בעיני השני.

רוב האנשים לא מוצאים חן בעיני העצמם אז הם מחפשים את מציאת החן שלהם בחוץ. הם מאבדים את עצמם, יורדים לסמים ולפשעים רק כדי למצוא חן בעיני הבריות.

הבעיה העיקרת בדורנו שהאדם לא נמשך למהות שלו ולכן הוא לא יכול למצוא את מציאת חן שלו בעצמו. ואז הוא פונה לכל מיני שדות זרים. ואז מגיל הטיפש-עשרי מתחיל מאבק על מציאת-חן.

בעל-סולם אומר שכל עוד האדם מחפש מציאת חן בעיני הבריות, אין לו יכולת להשיג את התורה. כשאין לאדם הרצון למצוא חן בעיני הבריות, התורה יכולה לשכון בלב האדם, לרדת פנימה , להאיר לו את המהות שלו. ואז הוא מרגיש חי ושמח ובטוב לבב . לשם אנחנו שואפים, לשם אנחנו רוצים להגיע. אל מה שאנחנו, אל הטוב האמיתי .

אנחנו טובים כי זה המהות שלנו . אין סיבה למה אני מיטיב למישהו אחר. כוח ההטבה שפועל ממני החוצה הוא טבעי לחלוטין ואין לו שום אינטרס. לפעמים מתלבש על זה ה-"מה יצא לי מזה" – זה קליפה שמתלבשת על הנשמה, על הטוב האמיתי, ולא מאפשרת לו לצאת מן הכוח אל הפועל. צריכים לבטל את ה-"מה יצא לי" ולהיטיב כך, בלי השכר . זה השכר – עצם זה שיש ליאת היכולת להוציא את עצמי מן הכוח אל הפועל ולהיות טוב אמיתי, זה מה שאני באמת . זה הכוח שצריך להתגלות.

להיטיב רק כדי להיטיב – בלי כסף, בלי שכר, בלי שיגידו עלי שאני טוב, בלי שאני אחשוב שאני טוב. כי אדם שמיטיב לא חושב שהוא טוב.


שאלות:

שאלה 1: איך מגיעים להרגש של אהבה במצווה ?

תשובה : ההרגש של האהבה יגיע אחרי שאנחנו נקיים את המצווה על מישהו קבוע לאורך זמן – כמו שאנחנו פועלים על ילדים שלנו, כך אנחנו צריכים לפעול על אנשים אחרים – זה לא משנה כי כולנו נשמה אחת.

שאלה 2: למה נשמה זקוקה לייסורים בשביל זיכוך הרי הנשמה זכה ?

תשובה: יש שתי דרכים : דרך תורה ודרך ייסורים. הנשמה שהולכת דרך התורה לא אמורה לעבור ייסורים כדי להזדכך. במידה והאדם לא פועל בדרכה של תורה ומצוות אז אין ברירה – השם צריך לגרום לנשמה את הרצון לעזוב את רצונות הגוף. אז הוא יוצר ייסורים על האדם. .כתוצאה מרצף, זמן של ייסורים הנשמה משיגה את הטעות בהתקשרות שלה עם הגוף ועם הרצונות שלו ואז הנשמה לאט-לאט משתחררת מהם. זה חלק מהתיקון שלה – להזדכך מבחינת הרצון לקבל על-מנת לקבל.

אף אחד לא רוצה לקבל ייסורים כי ייסורים הם קשים לנשמה. ולכן יש דרך תורה, יש את הזכות לבחור: דרך תורה או דרך ייסורים.

הנשמה עצמה היא זכה . יש חלק בתוך הנשמה שנקרא חלק הנפש שהנפש צריכה את הזיכוך שלה. לא הנשמה עצמה – היא טהורה וזכה ושם דבר לא נפגם בה. אלא היא רק מסתלקת במקום האדם בוחר ללכת בדרך של החלל הפנוי מאור. היא מסתלקת. "נשמה שנתת לי טהורה" : מה שאנחנו אומרים כל בוקר . השם מחזיר את הנשמה כל בוקר. היא עברה את הדין ואת המשפט למעלה והיא חוזרת לפה למטה בשביל לעבוד בהזדככות שלה. אבל זה החלק של נפש בנשמה .

הנשמה מורכבת מנפש, רוח, נשמה, חיה , יחידה . והנפש היא זו הצריכה את התיקון של ארבע בחינות הרצון שאנחנו מדברים עליהם. תיקון הוא תיקון רצוני.


שאלה 3: האם ההרגשה היא דמיון ?

תשובה: לא. ההרגשה היא לא דמיון. יש הרגשות אמיתיות שהן לא דמיון והן ניתנות לנו על-ידי הבורא. אבל הרגשות האלה של מציאת חן, ממשלה וחשיבות שבאות מהבריות – זה מדומיין לגמרי.

שאלה 4 :איך אפשר לדעת מתי ההרגשה היא מדמה ומתי היא אמיתית ?

תשובה: כל מה שקשור בהרגשה לצורת ההשפעה - זה הרגשה אמיתית. כל מה שקשור בהרגשה לרצון לקבל – זה שייך למדמה. המדמהוהרצון לקבל זה המשחק של היצר הרע. הוא יוצר את הדמיון של החשיבות ואז זה יוצר הרגשה מסוימת כשההרגשה הזו שקרית כי היא קשורה לרצון לקבל. ברגע שההרגשה נקשרת אל צורת ההשפעה והאמונה , זה הרגשה אמיתית. זה ההרגשה שהשם נותן לאדם.

בעצם כל ההרגשה היא הרגשה שהשם מביא לאדם. ויש הרגשה שהשם מביא לאדם והיא קשורה לרצון לקבל: הרגשה של הרגשות השלילים והרגשות הלא נעימים וכוח המדמה. ייסורים נמשכים רק מצורת הרצון לקבל. הם לא נמשכים מצורת ההשפעה: שם יש קרבת אלוקים ושם יש אור שאין כדוגמתו.


שאלה 5: גם אמונה זה כוח מדמה ?

תשובה: אמונה זה לא כוח מדמה – זה כוח אמיתי. אבל כן – הוא משתמש בכוח הדמיון. והוא משתמש בדמיון בצורה נכונה. אמונה זה לא רק להאמין במקום שאני לא מרגיש ולא חש . אם אני מאמין אז יש פה כוח של דמיון.

יש אמונה לפעמים בצורה של אמון בדבר, יש לך ביטחון בדבר. הביטוי האמיתי של אמונה זה ביטחון. כשאדם מגלה את האמונה וביטחון אז השם נגלה אליו. ואז מתחזק אצלו מאוד אמונה וביטחון בהשם וזה נהפך להיות ידיעה כבר. ואז עוברים לשלב הבא – לאמונה יותר עמוקה, ועוד שלב, ועוד שלב – מתעלים במדרגות האמונה עד שמגיעים לאמונה שלמה - אמונה פשוטה שהיא מעצמה קיימת ויש לה אמון מלא בהשם.


שאלה 6 :איך התורה מביאה לתיקון הרצון ?

תשובה: כתוב ש-"המאור שבתורה מחזיר למוטב". אדם קורא את התורה :פשט או רמז או דרש או סוד - לא משנה מה. הרי מה זה מלל ? מה זה מילים ? החכמה מתלבשת במילים. השורש של החכמה האלוקית זה להשפיע, כל כולה זה להיטיב לנבראים. כל התורה כולה זה רצון השם.

כשדומה בדומה נפגשים, אז שניהם מתעוררים. כשתורה שזה רצון השם, המאור שבתורה, פוגש את הנשמה שלנו , הוא מעורר בה את הרצון להשפיע. הוא מעורר בה את כוח האמונה. "המאור שבתורה מחזיר למוטב" – זה האור הזה, זה האור של הרצון להשפיע, זה האור של האמונה.

עצם הקריאה עצמה יוצר דומה בדומה בינך לבין האור האלוקי המצוי שם ואז מתעורר בך הכוח האלוקי ומתחזק על החומר. וככל שאתה משתמש בזה יותר, הכוח האלוקי שבך, הנשמה היקרה שלך – הולכת ומזדככת מצורת החומר ומרצונות שלו. עד שיש מצב שהיא עוברת אותו לגמרי. מתעלה מעליו לגמרי לחלוטין . זה המצב שאנחנו רוצים אליו להגיע כי זה החרות, זה היציאה ממצרים.


שאלה 7 : "נר השם נשמת אדם".- נפש או נשמה ?

תשובה: נר זה נשמת האדם. לאו דווקא הנפש. הנפש זה הרצון . בכתבי האריז"ל ובתלמוד עשר הספירות בעל-הסולם מובא כל ההסבר הזה: הרצון הוא הכוח שצריך את התיקון מתחילת הבריאה, מאז שהשם חשב על הנשמות בכלל. משם ההגדרה של "לחם ביזיון". כשהרצון נהפך לצורה של אגואיזם – ארבע בחינות של הזדככות - אז הוא נהפך לדבר שצריך תיקון.

וזה רק הכוח של התורה שמסוגל לתיקון הזה כי הנשמה והשם זה יחידה אחת. התורה זה האמצעי לקשר את הנשמה עם השם. השם מסתתר בתורה והוא מתגלה ומגלה את כוח הנשמה.

אם הפרדתם מאבן חתיכת אבן, חלק מאבן והאבן עצמה נפרדות אחת מהשנייה . אבל האיכות היא זהה. וברגע הדומה בדומה הזה נפגשים על-ידי לימוד התורה והמצוות שהאדם מקיים, זה מחזיר חזרה את הנשמה אל הכלל - היא מקבלת את כל הכוח שיש לה מהשם. זה מה שאנחנו צריכים. זה המהות.


שאלה 8 : אם אומרים לי מחמאה , מה אני אמורה לעשות ?

תשובה: להגיד תודה רבה למי שאמר את המחמאה. ולזכור שכל מה שיש לנו, בין אם זה ההופעה שלנו, בין אם זה תכונה בנפש - השם טבע בנו את זה וצריך להודות להשם :זה שלך ותודה רבה על זה שהחמאת לי על שלך. כי זה לא שלי.


שאלה 9: איזה ספר מומלץ ללמוד על-מנת להגיע לתיקון הרצון ?

תשובה: הספר הכי טוב לנשים זה הלכות. כי זה התיקון של הרצון – הלכה מתקנת את הרצון. הלכה קובעת לך מעשה שהוא רצון השם. אז המעשה הוא זה שמשנה כי אחרי המעשים ילכו הלבבות. ז"א הרצון הולך אחרי המעשים.

השלב הבא, כדי להבין את הדברים קצת יותר לעומקם : "מהות הדת ומטרתה" ו-"ספר ההגדרות" של בעל-הסולם – משם מבינים גם את הפנימיות של הדברים ברובד הרבה יותר עמוק.


המהות מפגש 3
.pdf
הורידו את PDF • 115KB

127 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

留言


bottom of page