הסברנו שירדנו למציאות של נפש בהמית וגוף גשמי שיצרו הסתר גמור לאלוקות . והכוח האלוקי – הנשמה – דבק בגוף כל-כך עד שיש לו זיהוי גמור – שזה הוא - וזיהוי ההרגשות של הגוף.
השגחה
בעל-סולם: עיקר הייסורים לו לאדם זה מסיבה אחת פשוטה: כי אינו מכיר את ההשגחה של השם עלינו. אם היה מכיר את השגחת השם עלינו היה שש ושמח כל הימים.
השגחת השם זה לא השגחה של הורה שמשגיח על הילד. הורה משגיח על המציאות של ההווה של הילד. ומעט משגיחים על המטרה הסופית שלו.
האדם תופס השגחה ביחס להרגשה שלו, כלומר אם הוא מרגיש לא טוב אז ההשגחה עליו היא לא בסדר. אז הוא מתלונן. אבל אם האדם מכיר על מה משגיחים והוא מבין איך ההשגחה פועלת עליו אז כל המציאות משתנה. כי עצם ההבנה שהנשמה התלבשה בנפש הבהמית ובגוף והיא מזדהה איתה הזדהות שלמה - עצם התנועה הזו צריכה ליצור אצל האדם הבנה מסוימת שבעצם הוא זה לא הגוף אף על פי שהוא מרגיש אותו והוא זה לא הנפש הבהמית למרות שהוא מודע לרצונות שלה והולך עם הרצונות שלה. והנשמה צריכה לצאת מההזדהות הזו עם הגוף.
המחשבה של אדם שכואב לו הראש לא תפנה אל השם אלא תלך אל האקמול. זה טעות בזיהוי. זו טעות בהשגחה . האדם לא מבין שהשם הוא המשגיח על הרפואה שלו: כמו שהוא דאג שהגוף יישאר בריא עד עכשיו, הוא גם זה שגורם למחלה. וגם הוא זה שיכול להוציא אותה מהמחלה. לא האקמול. יש מלא מקרים שהאדם לקח את האקמול והאקמול לא הועיל לו. ולפעמים גם לקח תרופה אחרת והיא עשתה לו נזק יותר גדול.
המטרה של השם איתנו זה שאנחנו כן נתאמץ להבין את ההשגחה ולהבין את הייסורים.
השגחה מטרתית
להשם יש מטרה ברורה לכל חלק נשמתי – חלק אלוקי - שיורד לתוך המציאות הגשמית .אין לו מטרה בכלל לא להיות עשיר בעולם הזה, לא להיות גיבור בעולם הזה , אין מטרה להשיג איזה שהוא ייעוד כמו שהעולם תופס .
ההשגחה היא לא השגחה כוללת. יש השגחה כוללת על הצמחים – לא השגחה פרטית.
ברמת הבהמה ההשגחה כבר יותר מבוררת. אחד מול אחד יכולת ההשגחה והבירור של הבהמה וההבחנה שלה בין טוב ורע היא יותר מהצמחים. הבהמה חשה את עצמה והיא חשה את הצרכים בזמן הווה שלה. והיא יכולה לברר בין המועיל למזיק בזמן ההווה שלה. אין לה כוח לפעול מכוח החשיבה על העתיד או מכוח ההבנה מן העבר של מקרים מסוימים.
לכן הנפש הבהמית חיה רק את ההווה – האדם רוצה לאכול אז הוא רוצה לאכול עכשיו ולא בעוד שעה – אין לו תכנון אכילתי.
לכן כל המדיטציות הבהמיות – תחיה את הרגע – וזה נכון שהאדן צריך לחיות פה , אבל זה גם נכון שהוא צריך ללמוד מן העבר ולתכנן את העתיד. הוא לא יכול רק להישאר בהווה. כי זה הנפש הבהמית. גם ברמה רוחנית יש את הנפש הבהמית.
לאדם יש את הכוח ללמוד מהעבר ולתכנן לעתיד, לכן כוח הבירור שלו וכוח ההשגחה שלו הרבה יותר גדול ויש לו יכולת הלמידה – זה חלק מההשגחה שהשם משגיח עלינו – נתן לנו את התבונה הניסיונית שבאה מכוח המעשים שאנחנו עושים שמהם אנחנו לומדים. אם מישהו לקחת את הסכין וחתך את האצבע – בפעם הבאה הוא ייזהר..הוא למד.
יש תבונה ניסיונית גם במציאות הרוחנית – היא לוקחת אותנו לתובנה : בכוח הזה לא נוגעים ,הוא מוריד אותי - מתוך ניסיון. ויש דברים שמעלים אותי. וזה כוח הבירור של האדם.
הכוח שיש לנו בתור הני אנוש שאנחנו יכולים להסתמך על ניסיון של אנשים אחרים , ללמוד חכמינו – שהם עברו כבר את הדברים האלה. בניגוד להרבה מאוד בהמות שאין להם את היכולת ללמוד על סמך ניסיון של אחרים. האדם שהולך לרופא צריך לקחת בחשבון שהרופא למד הרבה שנים ולכן הוא צריך להקשיב לו, כי אחרת הוא יצטרך ללמוד שנים ועד אז הוא ימות. ואנחנו מסתמכים על העבר, על תלמידי חכמים.
זה לא שהשם לא משגיח על הגופים – הוא משגיח על הכול – אבל בהשגחה המטרתית הגוף הוא לא העניין. זה שיש לילד בגד כזה או כזה זה לא קשור למה שרוצים להוציא מן הילד – המטרה שילד יתנהג בצורה מסוימת (יקנה מידה מסוימת). הבגד לא מהווה שום עניין בהתקדמות או בהתפתחות ביחס למטרה שלו. כיוון שההשגחה היא מטרתית , למרות המציאות שאני משגיח עכשיו על הגוף, מה יהיה אתו , שגם עכשיו אם הגוף עובד והוא בריא זה השגחת השם – אבל זה לא העניין.
ההשגחה המטרתית היא על הנשמה והיא דורשת מהנשמה להגיע בחזרה אל המהות.
האירועים בחיינו – השגחה מטרתית
כל האירועים שקורים לו לאדם קשורים מתוקף ההשגחה המטרתית. לפני שהאדם יורד לעולם יש לו בית-דין: ההשגחה קובעת לפני שירד לאוויר העולם מי יהיו ההורים שלו , האחים שלו, באיזה בית יגדל, איזו עבודה תהיה לו, מי יהיו הבוסים שלו , אם הוא יהיה הבוס, כמה פרנסה תהיה לו בכל שנה – כל הסרט החיצוני מוכן. המטרה של זה להחזיר את הנשמה חזרה אל המהות.
אבל על הנשמה יש ארבע קליפות שלא נותנות שלא נותנות לה לחזור חזרה. אז צריך משהו שיצור בירור בתוך כוח הזיהוי שלי עם מה אני מזדהה: האם אני מזדהה עם הגוף , עם צורת הרצון של הנפש הבהמית. וצריך להתברר מהם. ההשגחה מטרתית עובדת רק בנקודה הזו – ברמת הנשמה.
לרוב העולם קשה לקבל את זה כי מבחינתו השם לא טוב ומיטיב: כי לגוף קורית איזו שהיא הרגשה לא נעימה, השם לא טוב ומיטיב. אני מודה להשם כשנעים לי ואני לא מודה להשם כשלא נעים לי. וזה לא קשור להשגחה בכלל.
כשרוצים לבנות חייל ביחידות מיוחדות, בכלל לא מסתכלים על הגוף שלו. האם יאמצו את הפיזיולוגי שלו בעצמה כזו כדי לראות את כוח הרצון שלו: בוחנים את כוח הנפש. אם יש לו כוח רצון חזק, הוא מתעלה מעל הגוף. ואת זה הם מחפשים - את כוח ההתעלות על הגוף.
כי הגוף הוא חוסם אותנו מלחזור אל המהות. ומהגוף צריך להתברר. כשאנחנו דבוקים בכוח הפיזיולוגי, בנפש הבהמית שלנו, אין לנו שום קשר עם המהות שלנו – הקשר מוסתר. האלוקות מוסתרת לחלוטין ואז אנחנו נשארים חסרי יכולת ומאמינים שאנחנו זה הגוף ויש לנו צער גדול בכל חולי שלו.
ההשגחה פועלת או דרך תורה או דרך ייסורים. ושניהם יביאו לאותה נקודה – לחזרה אל המהות. דבקות בחזרה אל השם זה חזרה אל המהות. אין דרך אחרת. מפה אפשר להבין למה כל-כך הרבה ייסורים יש בדור הזה.
זה לא דבר דמיוני, זה לא דבר שניתן רק לצדיקים – כל אדם כיול להגיע אליו. תוכנית ההשגחה הכוללת אומרת שכולנו צריכים להגיע למהות, לדבקות בהשם. כולנו נשמה אחת וההשגחה היא על הנשמות.
אנחנו לא יודעים למה ההשגחה הורידו מישהו למקום נמוך, למקום של קליפות. ההשגחה הורידה אותו לשם , כל-כך רחוק מהמהות שלו, כי יש משהו בתוך הנפש שלו שחייב לעבור בירור בתוך המקום הזה . יש לו שם תהליך שהוא חייב לעבוד. כי הוא בחר בדרך הייסורים והייסורים שהוא עובר מביאים אותו למהות. כי הוא לא משתמש בתורה . זה השגחה מטרתית.
דוגמא להשגחה מטרתית: למה איחרת את האוטובוס ? כי היית חייב לעבור את הייסורים. כי יש בי כוח נשמתי שקשור לגוף ולנפש הבהמית שעוד לא מבורר והייסורים האלה יבררו אותו. הייסורים מאפשרים לנשמה להתברר מהכוח הבהמי ומהגוף.
על כל דבר כזה להגיד "כפרת עוונות". מה זה העוון ? זה העיוות שהגוף והנפש יוצרים בנשמה, בתפיסה שלה. אז לכפר על העוון זה להבין הייסורים האלה משחררים את הנשמה מהעיוות שנתפס לה מעצם הכניסה שלה לגוף. ואז האלוקות מתגלה בה.
גם הלימוד תורה עצמו מוסיף אגו :נאדם עכשיו יודע, בקיא , והוא ב-בפנים שלו ישפוט את אלה שלא מתנהגים על דרך ההלכה שהוא כבר כל-כך בקיא בה. זה יוצר תנועה הפוכה. זה מה שנקרא שהתורה הופכת להיות "סם המוות" – היא מרחיקה אותו מעצמו, מהמהות.
אם אתם בטומאתכם, אז השם יהיה אתכם שם. אבל יש דבר אחד השם לא יהיה אתנו שם לעולמים : "אני והוא לא יכולים לדור במדור אחד". ברגע שיש לאדם ישות, נטמאנו בשיא הטומאה – השם עוזב אותנו מיד.
יש סיפור על אליהו הנביא ואחד התנאים שהם הלכו בשוק וראו חתול מת. אז יש הלכה שכשיש ריח של נבלה צריך לסתום את האף כי זה פוגם בנפש. התנא סותם את האף ואליהו הנביא לא סותם את האף. ממשיכים הלאה. פתאום רואים מישהו ואליהו הנביא סותם את האף והתנא לא מבין למה הוא סותם את האף. אז שאל אותו : עברנו ליד החתול המת לולא סתמת את האף. עברת ליד אדם וסתמת את האף. אז אליהו הנביא ענה: אדם בעל גאווה הרבה יותר מסריח מהנבלה.
התורה - "המאור שבה מחזירו למוטב"
דרך תורה מזככת את הנשמה מהגוף והנפש הבהמית או בשפת בעל-סולם - מהרצון לקבל לעצמי.
זה ההזדככות וזה ההשגחה. כל מה שקורה איתנו עלי אדמות זה בשביל להביא אותנו לזיכוך נשמה.
יש מאור בתורה והמאור הזה נקרא אור האמונה. זה האור שמחזיר אותנו למוטב. כי רק אור האמונה יכול להלביש על אור השם. המושכל החיצוני – לנסות להבין את הדברים – צורת הרצון לקבל הבנה היא דוחה את האמונה הצידה. כי לכל דבר לדעתנו יש הבנה : אתם רואים אותי דרך המסך, ה-בפנים שלכם מבין שזה טבע כך : המצלמה מצלמת והמסך אצלכם רואה - הוא מבין את זה.
כדי להסיר את עמלק מהלב שלנו, ההשגחה קבעה לנו דרך :"המאור שבה מחזירו למוטב" – מחזיר את הכוח הנשמתי חזרה אל הטוב והמיטיב. זה מעורר בתוכו את הכוח האלוקי. כשמישהו מתחיל לעסוק בתורה מתוך כוונה שהמאור שבה יחזירו למוטב – פשוט יוצר כוח דומה בדומה (השם והנשמה) וזה מעורר את הכוח הנשמתי .
זה לא קורה לכולנו מכוח התורה בהתחלה. אבל מי שמכוון למה שדיברתי עכשיו ההשגחה פועלת עליו .ההשגחה תביא אותו למטרה שלו. ולשם כך הוא צריך לימוד , זה מה ש-"נשאת ונתת באמונה" ו-"האם קבעת עיתים לתורה" – השאלות ששואלים אותנו למעלה. כי זה הכוח שמקדם אותנו אל התכלית.
ההשגחה שמה בתוך התורה את האור הזה ואנחנו מתבקשים מתוך העסק בתורה להוציא ולברור את הכוח הזה שיפעל עלינו. התורה לשמה זה לזכות באמונה. על-פי בעל-סולם אין מצווה גדולה מזו. מצווה מלשון צוותא – הכוח המצוות הכי גדול את הנשמה אל השם. זה לברר אותה לגמרי מהגוף. ופה שמה ההשגחה את כל הכוח :"המאור שבה מחזירו למוטב". וצריך לפעול פה גם עם האמונה בדברי חכמים.
הייסורים
כשאדם חי את הטבע ומתייחס אל הטבע כדבר בפני עצמו – סימן שהוא קשור לגוף ולנפש הבהמית ולא להשם. ואז השם אומר : אם אתה מתייחס אל הטבע כאמת, אני משחרר את גילוי הפנים שלי אליך : את לא תזכי לראות את המציאות שלי. על אף שאהיה איתך ואשגיח עליך- זה לא מבטל את ההשגחה, אבל היא נהפכת להיות מוסתרת.
אם השם היה עוזב את ההשגחה על התאים – כל המבנה הזה היה מתפרק לגמרי.
השם "אלוקים" – בעל היכולת וכל הכוחות כולם. השם נותן את הכוחות לעשות ניסים לצדיק , גם ברפואה. הצדיק התרומם מהחומר ומהנפש הבהמית ודבק בחזרה במהות. אז עכשיו כל מה שהוא מחשב – הוא מחשב את רצון השם והשם סומך עליו. השם סומך עליו כי הוא מקום שיש גילוי השם – השם מתגלה דרכו. השם נותן לצדיק את כל הכוחות לעשות הכול : גם לרפא וגם להחיות מתים . נחה עליו השכינה – רוח הקודש.
השם משגיח על כל פרט ופרט ואם יש לי ייסורים – השם עכשיו מזככך אותי מהתקשרות שלי אל הרצון שלי להתקשר אל הגוף עד שאני מזדהה אתו לחלוטין.
שאלות
הבנתי שעצמות השם נמצאת בכל מקום . אז היא נמצאת גם בישות
תשובה: נכון. אבל אתם צריכים להבין שיש שתי הסתכלויות על המציאות:
- הסתכלות שהכול יחידה אחת. ואז אין עבודה בכלל. גם אין בחירה. ואין ספק שהשם הוא ה-סטרא אחרא ואין סטרא אחרא בלעדי השם. היצר הרע – זה בוודאי השם ויש ליצר הרע כל הכוח שהשם נתן לו. השם הוא המקיים את כל המציאות.
- הסתכלות של עבודה ותיקון. ואז יש שני כוחות, ויש בירורים ותיקונים, יש מציאות שלי ויש מציאות השם, ומציאות ההיקשרות של הנשמה לגוף.
האם צריך כוונה בבירור ?
תשובה: כן. צריך כוונה. הבירור נעשה גם בלי הכוונה אבל הכוונה מאוד מזרזת את ההזדככות.
כשאני מקבלת ייסורים איך אדע מה המסר מהשמים ?
תשובה: לפעמים זה ברור לכל בר-דעת ולפעמים זה מוסתר. כשזה מוסתר צריך להרים טלפון לצדיק ולשאול אותו כי הוא יודע. ותמיד על כל הייסורים צריך לעשות תשובה. ואם זה לא ברור לי על מה לעשות תשובה, צריך לברר אצל צדיק.
איך הייסורים מפרידים מן הישות ?
תשובה: כשאדם קשור לישות, פתאום יגיעו כל מיני ביזיונות. והאדם לא מבין למה מבזים אותו פה.
- "שומע חרפתו ולא עונה" – אז הוא זוכה לזיכוך מחשיבות שלו.
- אדם שעונה למי שמבזה אותו מפסיד את ההזדמנות לזכות בכוח ביטול הישות שלו והוא מעצים את הישות שלו.
5. אם כל הרצון הוא רצון לקבל - השם לא נמצא איתנו אף פעם ?
תשובה: לא. השם נמצא אתנו, רק לא בגילו. כי "דומה בדומה נפגשים" – כדי לקבל גילוי השם צריך להיות בצורה דומה לו. השם משגיח עלינו, ממלא את כל החסרונות שלנו. ואף על פי כן הוא לא מתגלה כי אנחנו בשינוי צורה.
ייסורים גורמים לפעמים להתנתקות אמיתית מן הגוף , כולל ניתוק נפשי.
תשובה: ה-בפנים התנתק – יש חסם רגשי גדול . הישות של האדם באמת גורמת לזה. כי באמת יוצרת אצל האדם ניתוק מאלוקות. אז אין לו שום חיים ב-בפנים. יש לו חוויה של ניתוק כי הוא לא קשור לעצמו – קשור אח הפיזיולוגי והבהמי. השם לא יכול להתגלות אליו, לכן הוא מרגיש נתק וזה יכול לגרום גם נתק רגשי.
גם הייסורים לפעמים יוצרים את הנתק והנתק הוא הייסורים היותר גדולים. כי הייסורים הכי גדולים לנשמה – ואין ייסורים יותר גדולים – שהיא לא קשורה אל השם. כל מי שהתנתק מאבא שלו מגיל מאוד קטן , כמה זה קשה - כך נשמה שמנותקת מהשם בגלל התנועה של התיקון שהיא צריכה לעשות (ולא כי היא רוצה להתנתק מהשם) והיא יודעת שהגוף יסתיר לה וימעט את היכולת שלה. אבל השם מאמין בנשמות :"רבה אמונתך" ונותן להם כוח על-מנת לפעול ולהתגבר על ההסתר.
האם ניתן לראות את הייסורים באור חיובי ?
תשובה: מלכתחילה ייסורים הם מלכתחילה באור חיובי. עכשיו אפשר להגיד שיש ייסורים שאי אפשר להכיל אותם. אבל כשמגיעים להשגחה מטרתית והדבר הזה מופנם בתוך הלב אז השם גם מראה לנשמה בדיוק למה היא עברה מה שעברה. וברגע שברור לנשמה שזה בהשגחה אז מבחינתה זה בכלל לא ייסורים. זה מתנה. ואז היא לוקחת את השם בזכות יחד עם כל מה שהוא עשה לה. גם אם הדברים קשים.
עכשיו, אי אפשר להתווכח עם ייסורים בעצמה גדולה. כי החוויה הרגשית היא קשה ואז יש זיכרון בתוך המערכת שלנו לחוויה הקשה. ברור שזה קשה. אבל אם הולכים על קו של אמת – זאת האמת: השם הוא טוב ומיטיב וזה מה שהנשמה הייתה צריכה לעבור.
אנחנו לא רואים איזה תיקון הייסורים הקשים עושים בנשמה. אנחנו צריכים להיות בהשגחה מטרתית :כל מה שקורה עם זוגיות, עם ילדים, ובא עם ייסורים, אז צריך להכיר שזה תועלת הנשמה. כרגע אני לא רואה את זה, ובעזרת השם אראה כאשר השם יחליט לפקוח לי את העיניים. כרגע אני מקבל אותם כמו שהם.
להתלונן על הרשעות שיש בעולם
תשובה: גם כוח הרע מנוהל על-ידי השם ויש לו מטרה מאוד נעלה. היצר הרע זה כוח שבא לרומם את האנושות. גם הרע שבא לנשמה הזו – זה כי יש לה איזה שהוא עוון שזה הכפרה שלה.
איך שמים מסך לאכילת עוגה ?
תשובה : להגיד: עוד 5 דקות אוכל את העוגה. להתפלל.
איך אפשר להגיע לכיסופים אל השם ?
תשובה:
- להתבונן בבריאה.
- אחרי שהנפש מזדככת מתעוררים בה כיסופים גדולים אל השם. והוא מסתתר בתורתנו הקדושה.
Comments