זוגיות זה לארק המצווה "פרו ורבו". המטרה של הזוגיות – להגיע לאהבה אמיתית: אתה צריך להגיע שאתה אוהב מישהו בצד השני , הפוך לך לגמרי, שונה בדעתך, שונה ברצונך.
באנו כדי לעבוד. לא באנו כדי להנות מהצד השני.
הזוגיות אומרת שהאדם צריך להיות הוא : לצד השני יש תכונות, הנהגות – אתה צריך לעזור לצד השני לפתח את האישיות שלו. להעיר אותו, להחיות אותו. רובם מועכים את הצד השני- בוא תשתנה, תתאים את עצמך אלי.
לכל אחד יש תכונות טובות השם חנן אותו. אם אתה בוחר להסתכל על הצד הרע שלו, אתה תגמור אותו. אנחנו צריכים לעזור לצד השני לממש את הפוטנציאל שלו. אדם אוהב את מישהו כשהוא עוזר לו להוציא את הפוטנציאל שלו מן הכוח אל הפועל.
ואם לא מעניין אותך הפוטנציאל של הצד השני, מעניין אותך רק המפגשים ביניכם, אתה לא בתקשורת אמיתית פנימית עם הצד השני. הוא לא מהווה עניין בשבילך, אלא כשאתה צריך אותו. אתה אגואיסט והצד השני אגואיסט וכל אחד מנצל את הצד השני ברגעים שנעים לו ונכון לו.
בפעם הקודמת דיברנו על זוגיות כמילוי חיסרון של הצד השני. מספיק לקחת חיסרון אחד (היא מרגישה שלא מבינים אותה, הוא מרגיש שלא מוערך...) של השני ולהתחיל למלא אותו. תתמקדו בחיסרון הזה ואתם תראו שכל שאר החסרונות יתגמדו לו - הם כאילו יצטרפו לחיסרון הזה שלו, יתבטלו שם. אתם תראו איך הוא יעוף, הוא ירגיש שאוהבים אותו.
מה שאתם חושבים על הצד השני, הוא מרגיש: משהו בפנים לא מסתדר לו. נוצר לו פתאום ריחוק ממך – הוא לא מצליח להתקרב אליך. כי אתה מבפנים הרחקת - ראית את החיסרון שלו. לא את מה שחסר לו אלא את החיסרון שלו – ראית שהוא כעסן, שהוא שתקן
אם יש כעס, יש להשלים לפני השינה. כי ככל שהזמן עובר, מתווספים עוד ועוד נימוקים לכעס – הוא הולך ומתנפח.
איך אתה מרגיש ?
שתקן זה אחד הדברים היותר קשים לנשים. איך אתה מרגיש ? בסדר. תעלה לי קצת אינפורמציה, תספר על עצמך ! מה שחשוב לאישה זה קשר. ואם אתה נשאר ברובד השכלי – דברי אתי על השגות רוחניות, על ענייני עבודה – את מי זה מעניין בכלל ? שיחות בין גבר ואישה צריכות להיות שיחות פנימיות: מה אתה מרגיש ? הוא לא מבין מה רוצים ממנו. לא מרגיש שום דבר ? איך אפשר לחיות בלי להרגיש – אתה חי ?
גברים הם באמת יותר שכליים. אבל זה לא אומר שגבר צריך להיות רק בראש, ואישה צריכה להיות רק ברגש. אישה דורשת שיתוף ברובד שלה והגבר דורש שיתוף ברובד שלו. הם צריכים לעשות מיזוג.
יש לא מעט מקרים שגבר או אישה בגיל מאוד קטן חוו חוויה מאוד לא נעימה – זה לא חייב להיות חוויה קשה, זה יכול להיות סטירה בעלמא. מרוב הפגיעה בפנים , שלא ניתן להכיל את הכאב הנפשי , הילד מנתק – עולה לראש. ואז אתם תשמעו את האדם מדבר "אני חושב" ולא "אני מרגיש". "אני חושב שאני כועס". "אני חושב שאני מקנא". הכול בחשיבה - התנתק מהרובד הרגשי. כך הוא ממשיך לרוץ את החיים שלו והתנועה הזאת היא תנועה אוטומטית לחלוטין. בחיים הבוגרים, איך שמתחיל להתעורר איזה שהוא זיק של ויכוח, זיק של חוסר סדר, זיק של חוסר התאמה – התנועה היא מיד של ניתוק.
כשאתה עולה לשכל, הצד השני מרגיש את הניתוק הזה. הצד השני רוצה שתחזור חזרה. עכשיו סיבכתם אותו פי שמונה: הוא לא מבין מה קורה לו – זה תנועה טבעית שנוצרה לו, הוא לא מבין שהתנתק.
אתה אומר "התנתקת, תחזור". הוא מתחיל לחפש את המצאות שלו. הוא מתנתק עוד יותר. ואז תגיד: "מה קורה, תצא משם ?". הוא מתנתק עוד יותר עמוק.
האנשים האלה מבוהלים מהמקום הרגשי שלהם – אתם תשאלו שאלה רגשית, הם יתנתקו מיד. הוא מפחד עכשיו לתת לצד השני להרגיש שהוא לא מרגיש. הוא נכנס למלכוד והוא מתחיל להסתבך עם עצמו. ועד שיצא משם, זה ייקח הרבה זמן.
תעשו בדיוק הפוך – אל תיכנסו איתם למקומות האלה. לא ללחוץ – לחץ לא עוזר, רק ההפוך עוזר: רק לעודד. ואם יצא לו איזה רגש, לעוף עליו. ברגע שהאדם הזה ירגיש שהוא בטוח במקום, והצד השני בטוח עבורו, רק אז , הוא לאט-לאט יאפשר לעצמו להיכנס פנימה, להרשות לעצמו להרגיש. ולתת ביטוי לרגשות שלו. עד אז אין סיכוי.
אל תגידו "אם כזה דבר אני לא מתחתנת ! ". זה בכלל לא נכון. האנשים האלה הם אנשים מאוד רגישים. ברגע שהפוטנציאל שלהם יוצא מן הכוח אל הפועל, הם אלופי עולם – הם מאוד-מאוד רגישים, ההסתכלות שלהם מדהימה : הם רואים דברים שאנשים אחרים בכלל לא מרגישים - הם פשוט מריחים את הזולת ! הם יודעים להרגיש את המציאות של האחר.
כיוון שמציאות החיים שלנו היא כזאת גסה, אז הם לא מסוגלים להתמודד, אז הם נכנסים לתוך הקונכייה שלהם. צריך לעזור להם לצאת.
כל אחד מאיתנו יש לו את הנקודה הזאת – יש לו נקודה פנימית עדינה מאוד שהוא שם עליה את הקונכייה. העולם הזה לא כזה עדין, יש פה כמה מלחמות שצריך לעבור, אז אני שם את השריון . ויש כאלה שאני פותח ויש כאלה שאני לא פותח.
אבל יש כאלה שהעולם הרגשי שלהם הוא חשוף: פה צריכים להתמודד, ואנחנו צריכים לעזור להם.
השיתוף בזוגיות
בזוגיות השיתוף צריך להיות במקום הפנימי.לא שיחות ארוכות מידי על היום-יום. לא שיחות ארוכות מידי על המצב הכלכלי, גם אם יש מצוקה כלכלית – זה תדברו על זה הרבה זה לא יעזור .
אם יש לי משהו ב-בפנים שאני רוצה לשתף, אז אני משתף – לא משאיר את ההתמודדות הרגשית שלי לבד. רוב האנשים אומרים : יש לי את המזוודה שלי – אני אטפח בה לבד. אל תטפל בה לבד ! עצת אנשים אחרים היא הרבה יותר חכמה: "אין אסיר מוציא את עצמו מבית האיסורין". ברמה הרגשית צריך מישהו בחוץ שיסתכל ויתבונן, שיקשיב לך.
לא לבקר את הצד השני, גם לא לתת עצות. רק תקשיב. העצה נופלת לו לבד.
אם הוא שואל את עצתך, תן לו עצה.
לא עצה מבקרת. עצה מבקרת סוגרת את הצד השני. ואז הוא יחשוש לפתוח לפניך את הצד הרגשי שלו.
כשמדברים על הצד השני, משתפים. והשיתוף הזה פותח את הקשר – אני נקשר אליו עוד יותר. ככל שהצד השני אמין יותר – יש לי יותר אמון בצד השני בעולם הרגשי שלי – כך הקשר יותר חזק.
ואם אתם עשיתם טעות ופגעתם בעולם הרגשי של השני, אם הצד השני יאבד את האמון בך – הוא ייכנס למין ממד רגשי : אתו אני לא רוצה פתיחות רגשית. מתחיל פה תהליך של נסיגה בקשר עד ניתוקו. אפשר לרפא, אפשר לעבוד , אבל זה קשה למי שנפגע רגשית. "אתה משתמש במה שפתחת נגדי וירית לי חץ בפנים ?". לא עושים את זה.
אם קרתה טעות, דווקא במקום הזה מנהלים דו-שיחמהר על העניין, לא מחכים אתו: "טעיתי. לא התכוונתי לפגוע.". אם אתה אמיתי ואתה לא משקר עכשיו , הצד השני יאמין לך. אם אתה לא אמיתי, הוא לא יאמין לך. זה לא כי הוא עבר בילדות טראומה, אלא כי אתה במקום לא נכון – אתה לא אומר את האמת.
לתת חשיבות לצד השני
להחשיב את הצד השני.
בזוגיות הצד השני חשוב יותרמהילדים. זה קורה בהרבה בתים שמחשיבים ילדים יותר מהצד השני.
זה קורה גם עם הבעל וגם עם האישה. אבל בד"כ זה קורה לאישה – הילד נהפך להיות מספר אחד והבעל נהפך להיות מספר שתים. ואז הבעל מתחיל לסגת אחורנית, מתחיל לשמור על המציאות שלו. בין אם תרגישו את זה, בן אם לא תרגישו – הוא לוקח אחורנית.
זה פוגע בו מאוד, גם אם הוא ינסה ברמה השכלית : אני יודע שזה ילד קטן... ה-בפנים שלו מקנא בילד - הוא נהפך להיות מספר שתים אצל האישה וזה דבר כואב מאוד ב-בפנים.
אז מה עושים ? ההתייחסות צריכה להיות אותה התייחסות – אתה חשוב לי מאוד , חשוב לי הקשר איתך ואתה מספר אחד בעולם. זה ירגיע אותו.
יושבים לשיחה במקום שקט, לוגמים יין כי זה משחרר. ומשתפים על הרגשות האלה המאוד חשובים, שגבר רגיל להחזיק אותם בפנים – להתגבר, להיות גיבור - אבל זה אוכל אותו מבפנים.
כשהצד השני חסר לו
לפעמים החיסרון הוא הצד השני. תדעו לכם שזה לעולם לא פיזית.. הצד השני לא נוכח לכן הוא חסר.
או כי אחד מהצדדים חושב לא נכון על הצד השני – זה יותר "כמים פנים אל הפנים כן לב האדם אל האדם". מה שאתה מהרהר בפנים, הצד השני מרגיש עכשיו אותך וזה יוצר אצלו אותה תנועה בדיוק - אתה תתרחק, הוא יתרחק.
אתה בפנים רוצה קרבה ? אל תשקרו לעצמכם, תהיו אמיתיים ! הרהרת לא טוב ? דע שהצד השני מהרהר עליך לא טוב באותו רגע – אתם מתרחקים. תעשה עבודה עם עצמך, תיכנס פנימה, תשנה את המחשבה שלך עליו. כי זה לא נכון – אתה לא מתרכז במה שהוא באמת, אם אתה רואה פגם אז אתה מתרכז בחיצוניות. אתה לו בו, אתה בלבושים – זה לא הוא. מה שאתה רואה אצל הצד השני זה איפה שאתה.
אתה חושב שאתה מברבר בינך לבין עצמך ואף אחד לא יודע ? שומעים אותך בפמליה של למעה, מקליטים אותך 24 שעות.
מה שאתה מרגיש בלב, זה מה שהצד השני ירגיש. הוא לא ישים לב לזה כי הוא מתנתק, אבל הוא מרגיש.
Comments